אנדומטריוזיס ומערכת העיכול

כשכתבתי לראשונה את המאמר הזה בצורת פוסט בפייסבוק, מתישהו בשנת 2018, זה עדיין היה נושא שקוף שרופאים ורופאות לאנדומטריוזיס לא הכירו בקיומו, ובטח לא התייחסו אליו בגישה הטיפולית לאנדומטריוזיס:
כמעט לכל אשה עם אנדומטריוזיס יש או היה מעי רגיז/ש, תגובתיות של תסמינים לתזונה, ונפיחות.
אחד הרופאים שאני בקשר מקצועי חם וטוב איתו אפילו הודה שמאז שהצבעתי בפניו על העניין הוא פתאום שם לב לזה שבאמת כמעט כל אשה שהוא רואה יש לה גם ענייני מערכת העיכול. לאחרונה (מעדכנת מאמר זה בשנת 2023) זה סוף סוף מתחיל להיות יותר מדובר, וישנם אפילו קומץ רופאים בארץ שכבר מכוונים לשם גם מבחינה טיפולית, אבל זה עדיין רחוק מאד מלהיות מידע שגור, מדובר או מתורגל במיינסטרים.

אז מה קורה לנו שם בבטן ואיך אנחנו יכולות להשפיע על המצב?

קודם כל, נתחיל מזה שנכון לכתיבת שורות אלה אין על כך הרבה מדע (2018). אבל מי שמכירה אותי יודעת שאני כבר מייצרת את הנתונים שאני צריכה ומחפשת וחוקרת, ומה שאני מעריכה שמתרחש הוא קרוב לזה:
ישנו קשר הדוק בין פגיעה בפלורת המעי/פלורת מעי לא מאוזנת לבין ביטוי של אנדומטריוזיס. הרבה פעמים הרבה לפני שהופיעו הסימפטומים הראשונים של אנדומטריוזיס, הופיעו כבר סימנים במערכת העיכול. מה הביצה ומה התרנגולת? אני עוד לא יודעת לומר. אבל החוליה המקשרת היא:
מעי דליף!

מעי דליף?

עוד תופעה שרוב הרופאים לא שמעו עליה, חלקם אפילו מתנגדים נחרצות לקיומה, אבל עם זאת עליה יש קצת יותר מדע. מעי דליף הוא מעי אשר ריריתו הפנימית פגועה ומאפשרת מעבר של מולקולות גדולות ולא מעוכלות לחדור לזרם הדם. הגוף שלנו המורכב והמתוחכם יודע שלדם נכנסות מהמעי רק מולקולות קטנות, אבני בניין של חומרים גדולים שעברו פירוק שעכשיו יכולות להכנס אל התאים ולתמוך בתהליכים החשובים שקורים בהם. כשנכנסת מולקולה גדולה היא פוגשת את רכיבי מערכת החיסון, הם לומדים אותה היטב ואחר כך כששוב יפגשו במולקולה הדומה לה מבחינה מבנית הם יזעיקו ביעילות רבה את כל החבורה ותהיה תגובה חיסונית. הדבר נכון בעיקר עם מולקולות חלבון.
הדבר המעניין שגילינו שקורה לא מעט הוא – שבמקרים רבים יש דמיון מבני רב בין מולקולות החלבון שבאוכל לבין מולקולות החלבון שנמצאות על תאי הגוף שלנו. וכאן מתחילה הבעיה… אם הגוף זיהה מולקולת חלבון מהמזון כגורם עוין שיש לתקוף אותו, והמולקולה הזו דומה למשהו שגם הגוף שלנו מייצר…. קיבלנו גול עצמי! הגוף עלול להתחיל לתקוף את רקמות הגוף בשל העיוות הלא מתוכנן הזה שהתחיל בחור במסננת.

איך יודעות שיש מעי דליף?

ישנם שני מרקרים שאפשר לבדוק בבדיקת דם או צואה שנקראים זונולין וקלפרוטקטין, והם מעידים על פירוק מוגבר עשל רירית המעי. זה יכול להעיד על מעי דליף באופן ודאי, או כמובן על בעיות קשות יותר במעי כמו דלקות מעי. בדיקה חוזרת לאחר תקופת טיפול יכולה לתת אינדיקציה לשיפור במצב. אמאמאה – לכי תשיגי בדיקה כזו… ממש לא מאשרים בדיקה כזו רק אם את מבקשת יפה. ולכן אני כלל לא מבקשת אותה ממטופלות אלא מסתמכת בעיקר על תשאול – כי בתכלס – מה שהכי מעיד בעיני על הצלחה של טיפול הוא שהמטופלת מפסיקה לסבול. אז אם למטופלת יש תלונות על כאבים בגוף שאינם במערכת העיכול, שמתעוררים זמן קצר יחסית לאחר ארוחה (נניח תוך חצי שעה או פחות) אני מנחשת שיש פה חשד למעי דליף ומתייחסת לזה כאילו זה אכן העניין.

מה יכול לגרום למעי דליף?

כנראה שגם כאן, כמו ברוב תחומי הבריאות, רב הנסתר על הנודע, אבל בודאות אנחנו יודעים לומר שהרכב לא תקין של פלורת המעי (המיקרואורגניזמים שחיים לנו בבטן ) עלול לגרום למעי דליף. גם מתחים קיצוניים ותרופות – שכאמור משפיעים קשר ישיר על הרכב אוכלוסיית המעי. מה גורם לפגיעה בהרכב התקין של פלורת המעי? הופה, כאן כבר יש אוקינוס של מדע: תזונה, מתחים, רגשות, תרופות, הורמונים (גם אלו הטבעיים בגופנו וגם אלו הבאים בתרופות), חומרים משמרים, ועוד… וזה כבר מעודד כי מתוך כל הדברים שכתבתי עד כה בפוסט – על החלק הזה יש לנו אחלה השפעה.

אז מה לחידקי המעיים ולאנדומטריוזיס?

אז מה שאני סבורה שקורה, ויש על כך רמזים מהמדע, הוא שיש בקרב נשים כמותנו פגיעה במעי, שכנראה נובעת מפגיעה קודמת בפלורת המעי (בשל אחת או יותר מהסיבות שמניתי), ותורמת לפאתוגנזה (התפתחות המחלה) של האנדומטריוזיס. אני לא אומרת שפגיעה במעי = אנדומרטיוזיס עתידית, אלא אומרת שיש לכך תרומה, ואני לא יודעת מה המסלול שבה זה קורה. אנחנו כן יודעות שיש בהחלט הבדל בפלורת הנרתיק ורחם (ולכן כנראה שגם המעי) בין נשים בריאות לבין נשים עם אנדומטריוזיס כך שזה מחזק את ההשערה.

אני עוד יודעת לומר, די בביטחון, הן מנסיוני האישי והן המקצועי – שמעי דליף, ומעי רגיש/ז הם ברי-ריפוי, ושלרוב לצד השיפור בתסמיני המעי יש שיפור בתסמיני הוסת והאנדומטריוזיס. יכול להיות שזה נסיבתי ושאותם דברים שהשפיעו על המעי השפיעו גם על הדלקתיות ועל יכולת הריפוי של האנדו', ויכול להיות שיש גם השפעה ישירה של בריאות המעי על הבריאות הנשית. אני לא יכולה לומר זאת בודאות כי על זה אין בכלל מדע, ואצלי במאגר הנתונים למרות שכבר תמכתי בכל כך הרבה נשים וראיתי כל כך הרבה ניסים ונפלאות – מעולם לא ניהלתי תהליך ריפוי כמחקר מדעי, אין לי בכך עניין, ענייננו הוא ריפוי.

אז מה אפשר לעשות אם את חושדת שיש לך מעי רגיש/ז/דליף?

לפני שאני שוטחת פה רשימת טיפים אני מזכירה שתזונה כדאי מאד שתותווה באופן מותאם אישית ובליווי על ידי מישהי/ו שמבין/ה בתזונה פונקציונלית ובעיקר בעיקר בתזונה שמתאימה לאנדומטריוזיס (לצערי לא פגשתי הרבה כאלה, אבל יש):

  1. להקפיד על תזונה תומכת ריפוי שידוע שגם מחזקת את חיידקי המעי "הטובים"- עשירה ככל האפשר בירקות ופירות, דלה בפחמימות, ללא בשר וחלב
  2. אם יש חדש למעי דליף – כדאי להוסיף לתזונה כוס יומית של מרק עצמות שבושל לפחות 24 שעות (ללגום לאט על בטן ריקה)
  3. לנשום לבטן לפחות 3 פעמים ביום למשך 8 דקות – ואם אפשר אז לתרגל כמה שיותר על מנת שהנשימה תחזור להיות נשימה סרעפתית עמוקה – שמעסה בעדינות את כל איברי הבטן, מעשירה את כל הרקמות בחמצן ותומכת בריפוי
  4. לאכול מזון כבוש ביתי
  5. לעסות את הבטן (ממליצה על שיטת סובאדה), עיסוי בטן משפר בצורה מופלאה הן את הבריאות הנשית והן את בריאות המעי (גם עיסוי פריסטייל מסביב לפופיק עם כיוון השעון יכול להיות לא רע)
  6. אם העיכול של ירקות ופירות טריים מאתגר מדי, אפשר להתחיל עם מבושלים ומאודים ובהדרגה להוסיף טריים
  7. להפחית מתחים בכל דרך אפשרית (כן, הגיע הזמן שתחליפי עבודה :))
  8. לעשות עבודת נפש עמוקה עם המעיים, להבין מה רוחש שם, מה קשה לנו לעכל, או לסלק החוצה מהחיים, או להכניס פנימה לחיינו, מה יושב שם?

אם תצליחי לעשות את כל אלו, יש סיכוייותר סביר שהבטן תגיד לך תודה.

מה לגבי פרוביוטיקה?

זה אולי יפתיע אותך אבל אני ממש מתנגדת נחרצות לנטילת פרוביוטיקה, למעט מקרים קיצוניים. מעי רגיז/ש או דליף בעיני זה לא המקרה. פרוביוטיקה יכולה להזיק יותר מאשר להועיל אם ניטלת שלא כראוי. הפרוביוטיקה הטבעית עדיפה פי מאות מונים – מזון כבוש! מכל מיני סוגים (ורצוי עם כמות מזערית של מלח).

מה אני רואה שקורה בקליניקה?

אני כאמור מטפלת רק בנשים שמתמודדות עם אנדומטריוזס. ברוב המוחלט של המקרים אנחנו רואות שכבר אחרי שבועות בודדים, לפעמים ממש שבועיים, של שינויים תזונתיים לפי הפרוטוקול שלי לתזונה פונקציונלית לאנדומטריוזיס, אפשר לחוש בשינויים לטובה בפעילות מערכת העיכול. בסוף תהליך של שלושה חודשים (זה משך הליווי שאני מציעה) אפשר לראות לעיתים קרובות היעלמות מוחלטת של תסמיני מערכת עיכול לא רצויים, נפיחויות, וכאבים ממזון. כמובן לרוב זה מגיע לצד שיפור בתסמיני הוסת. אפשר לקרוא קצת יותר בהרחבה על שלבי הריפוי שאני רואה בקליניקה.

אהבת? שתפי!

דילוג לתוכן