מערכת עצבים רגישה במיוחד

מתמודדת עם נוירופתיה, וטירוף עצבי ולא בא לך תרופות פסיכיאטריות? הפוסט הזה בשבילך! מילה על מערכת עצבים רגישה במיוחד ואחד הטיפים הכי פשוטים שהכי עוזרים לי לטפח אותה. 

לפני כמה ימים, בעקבות המתחים הגדולים שהייתי שרויה בהם סביב הכנס שלי והצורך לדחות אותו, התפרצו לי כאבים מפושטים בגוף ונוירופתיה סוערת. עכשיו כשאני כבר מאוששת אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו כדי לחלוק עם עוקבותי ועוקביי את האינסייטים שלי על רגישות עצבית גבוהה ועל כמה דברים שכדאי לדעת אם מתמודדות עם עניינים עצביים. 

זה לא משהו שמדברים עליו, או חוקרים אודותיו מספיק, הדבר הכי קרוב לכותרת שנוירולוגים יודעים לתת למצבים כאלה כמו שלי הוא "דמוי פיברומיאלגיה" או פשוט להשאר עם ערימת סימני שאלה. אני מטבעי לא מחכה שמישהו יפתור לי את סימני השאלה, אני מחפשת את התשובות בעצמי, וחולקת את מה שאני מוצאת עם מי שרוצה לשמוע את מחשבותי. 

אחד הדברים שאני רואה מדי פעם (ולצערי ואף רופא לא רואה) ואף מחפשת במכוון אצל נשותי המופלאות (הנשים אותן אני מלווה) הוא סימנים לרגישות עצבית מוגברת. 

זה יכול להתבטא בכל מיני דרכים, שהמשותף לכולן הוא מעורבות של מערכת העצבים. למשל: תחושות לא נעימות בעור, במיוחד אם מוגברות במצבי מתח, כיווץ מופרז או בלתי נשלט של שרירים (למשל הלסת, הסרעפת, הנרתיק ועוד), נטייה לכאבי ראש לא מוסברים (ואז אני מנסה לבחון אם יש השפעה לקרבה לסלולר, לקרינה ועוד), הפרעות בשינה בלתי מוסברות, כאבים שמתנהגים מוזר, רגישות לאור, צלילים, ריחות, ועוד. אם יש כמה סימנים כאלה יחד אני בדרך כלל מוסיפה הנחיות לפינוק מערכת העצבים.

כשהתחלתי להתעניין בתחום הזה עוד לא ידעתי שגם לי יש מערכת עצבים אולטרה רגישה. אני זוכרת את היום הזה, הייתי כבר בהריון עם בני הבכור, שפתאום עברה בי המחשבה שאולי מה שאני מרגישה הוא לא נורמלי, ושאלתי את בעלי אם גם לו יש לפעמים כתמים בלתי נראים בעור שצורבים, שהולכים ובאים. המבט שלו הבהיר לי שזה ממש לא משהו שקורה לאנשים בדרך כלל. 

ואז באה הלידה ובבת אחת כל מה שאפשר לחוש חשתי בעוצמות בלתי נסבלות – מגע, ריח, צליל, אור, ועברתי לידה בחדר לידה טבעי בלי יכולת להשתמש בג'קוזי המהמם כי המים שרפו לי את העור והגבירו את כאבי הצירים (מה שעובד הפוך אצל רוב נשות העולם), או בלי להיות מסוגלת לקבל עיסויים, הארומתרפיה נשארה בקופסה כי לא יכולתי לשאת ריחות, למזלי האור היה גם ככה מעומעם ולא הפריע לי ,והשקט שמאפיין חדר לידה טבעי התאים בול למצבי. בשניה שהלידה נגמרה הטירוף החושי הזה נגמר גם כן. 

זה לא היה ככה בלידה השניה, בלידה השניה שהיתה לידה קשה עם סיבוך, המצב הזה נשאר חודשים רבים אחרי הלידה, ונולדו לי תחושות עצביות מוגברות שלא הכרתי קודם ושגרמו לי לסבל רב. בעיקר תחושת צריבה בעור כמו של כוויה ממחבת, בכל הגוף או בחלקים אקראיים, זרמים חשמליים בידיים במגע עם מכשירים חשמליים (וטלפונים ניידים), וכאבי ראש ברורים כשנכנסתי למקומות עם ווי פיי חזק (לרכבת ישראל למשל). 

הנה מה שעשיתי ועושה עד היום כדי להקל על המצב, שעובד לי לא רע וכיום אני מתמודדת עם צריבה קלה מאד מאד בעור באופן קבוע, הרגישות לקרינה ירדה משמעותית, והצריבה הקשה בעור שמורה למצבים מיוחדים של סטרס (כמו דחייה של כנסים…)

1. גראונדינג – קרקוע. הארקה. פריקה של מטענים חשמליים עודפים מהגוף. הדבר הזה אמיתי, והתחלתי להתנסות בו עוד לפני שכל זה קרה לי. בגלל שאני טכנאית אלקטרוניקה מעברי הצבאי, ברגע שגיליתי את עולם הגראונדינג בניתי לי בבית אמצעי הארקה שונים ומשונים ורכשתי לי רב-מד והתחלתי למדוד את המטענים של גופי במצבים שונים, וכיצד הם מתנהגים במצבים שונים של גראונדינג. המסקנה שלי – ללכת יחפה, על כל משטח שהוא, ובעיקר על משטח לח, מייצר את פריקת המתחים הכי יעילה, עם הכי הרבה השפעה על הגוף. לכן אני מקפידה ברגע שלא קר מדיי פשוט ללכת יחפה. לכל מקום. אם צריך לוקחת נעליים בתיק. דרכים נוספות להתקרקע הן במקלחת – המים פורקים מעולה מטענים, או כמובן טבילה במים, מגע בכף יד חשופה באדמה, בעצים (כן! חבקי עצים! :)), או באמצעות אביזרי הארקה ייעודיים לנעליים, למשטחי עבודה, למיטה ועוד. 

2. הפחתת חשיפה לקרינה – צמצום השימוש בטלפון נייד או שימוש מושכל עם מינימום מגע וקרבה, לשים לב למקורות של קרינה סביבך בבית, במקום העבודה. זה יכול להיות קווי מתח גבוה בקרבה גבוהה, עבודה עם מכשירים פולטי קרינה, ווי פיי ומוצרים אלחוטיים, ועוד. 

3. הפחתת חשיפה לחומרים מעוררי מערכת העצבים – ישנם חומרים שמעוררים את מערכת העצבים, חלקם מופרשים בגופנו וחלקם מושפעים ממזונות ומשקאות, שכדאי להפחית את החשיפה להם: מזונות שמכילים מונוסודיום גלוטאמאט הסינתטי או חומצה גלוטאמית הטבעית בריכוז גבוה (למשל שמרי בירה), חומרים מעלי אדרנלין (חומרים מעוררים) כמו קפאין ותיאוברומין (בקקאו) או פעילות מעלה אדרנלין (סטרס נגיד…), חשיפה לאלרגנים (חומרים מעלי היסטמין – שגם הוא מעורר עצבי חזק), חומרים מעלי דופאמין כגון אלכוהול, סמים מסוימים. אלה העיקריים שאני מכירה. 

4. נשימות – תרגילי נשימה סרעפתית ארוכים, בהם הנשימה עמוקה וארוכה, מורידים הורמוני מתח ועוזרים למערכת העצבים להוריד פעילות סימפתטית. אני מרגישה שממש מצליחה עם נשימה ועם תשומת לב לתחושות בעור לשנות את העוצמה של הגירוי. 

5. תיסוף – יש קורלציה בין מחסור בויטמינים ממשפחת B לבין עירור יתר של מערכת העצבים, ויש האומרים שגם לויטמין D. אני לא חובבת גדולה של תוספים אבל מדי פעם מוסיפה לעצמי קצת מאלה. תמיד נמצאים לי במקרר. 

6. חומרי הרגעה – וכמובן, אם כל הפעולות העצמיות הפנימיות לא מועילות, אפשר להיעזר בחומרים טבעים או סינתטיים במקרים קיצוניים כדי לנווט את ההולכה העצבית לכיוון הרצוי. אני אישית לא נעזרת בהם, אבל מכירה בחשיבותם. אם את בוחרת בצעד הזה חובה בעיני להיעזר באשת מקצוע שיודעת להתוות את התכשיר הנכון המתאים ביותר למצבך. הומאופתיה, פרחי באך, הרבליזם, ועד לתרופות פסיכיאטריות בריכוז מזערי. כל אלו מצריכים ידע מקצועי מותאם אישית לך. 

7. מתחים – וכמובן כמובן, איך אפשר בלי: הפחתת מתחים מיידית. זה לא תמיד מתאפשר בצורה טוטאלית, אז מה שאפשר. לשלב עם הליכה רגלית נינוחה, עדיף בטבע, עדיף בלי נעליים 🙂 

זהו, עד כאן 60 שניות (ארוכות לאללה) על רגישות עצבית מוגברת. 

ואם התחברת ואת מרגישה שצריכה עזרה בלחבר את כל מה שכתבתי כאן, עם תמיכה כללית בבריאות שלך ובאנדומטריוזיס ובכלל, אני כאן. זה הקטע שלי. מורת-דרך לתמיכה טבעית בבריאות נשית. כתבי לי הודעה: 052-6758037

אהבת? שתפי!

דילוג לתוכן