60 שניות על שערות (בבית השחי והפות)

 60 שניות על שערות (או: הפוסט על שיער השחי והפות)

(וגם: רמז מעניין לגבי אנדומטריוזיס ושיער – ממש בסוף הפוסט)

מאז נערותי שנאתי את העיסוק בשיער הגוף. למה אני צריכה לתלוש אותו? זה כל כך כואב!!! למה הוא מושא לבושה הרי הוא שם כמו שהריסים שלי שם ושיער הראש שלי שם, למה דווקא השיער בשאר המקומות הוא כזה עניין? 

בשנות העשרים שלי כשהפכתי לסטונדטית, יצאתי מהבית וגיליתי מלא אנשים חדשים בעולם, עם דיעות ותחומי עניין שפתחו את עולמי, והתחלתי גם להתנסות בכל מיני דברים שקשורים לגוף. אחד מהם היה להפסיק להתעסק עם השיער ולראות מה קורה ואיך זה מרגיש בגוף, איך זה מרגיש בלב, איך החברה סביבי מגיבה לזה. ואני חייבת לומר – מצאתי תחביב 🙂 

כמו שאתן מכירות אותי, בכל תחום שמעניין אותי אני חופרת וחוקרת. אז הנה מה שכיום, בערך 20 שנה אחרי שהתחלתי לראשונה לבחון את נושא השיער, אני רוצה להעביר הלאה, ומעבירה גם למטופלות שלי ולכל מי שמתעניינת בדעותי המשונות.

**הנחת המוצא: השיער צומח איפה שהוא צומח כי כנראה הוא אמור לצמוח שם**

כשמורידות למשל את שיער הרגליים (אנקדוטה משעשעת שכזו) יש אובדן תחושה משמעותי ברגליים ואם זה במקרה קורה בחורף – אז גם הלכה הפרווה ומשמעותית יותר קר ברגליים 🙂 

טוב בסדר נשים רגע בצד דאחקות על שיער הגוף שעל הגפיים, הפנים, וכו' ונתמקד במקומות החשובים – 

בית השחי והמפשעה.

למה דווקא בגיל ההתבגרות השיער הזה מתחיל לצמוח? מה קורה שם שמשתנה ומצריך שיצמח שם שיער?

(טוב חני ברור, הורמוני מין מתחילים לעלות) נכון, אבל למה שיער שם? למה לא מסביב לפופיק? או תנוך האוזן? כי כנראה שיש לשיער תפקיד חשוב במקומות האלה! ולפחות אחד מהם הוא…

להיות מוצב שמירה לחיילים הכי חשובים שלנו. החיידקים המועילים. 

אחד מהדברים המעניינים שבחנתי באמת הרבה הוא מה קורה בבית השחי במצבים שונים, עם תזונה שונה, עם שיער, בלי שיער, עם מעט שיער, עם דיאודורנט רגיל, עם סודה לשתיה, עם חלבילין, בלי דיאודורנט בכלל וכל השילובים האפשריים ביניהם והמסקנה שלי היא כזו: בלי שיער יש ריח חריף משמעותית מבית השחי לעומת אותו בית שחי עם שיער. תאכלי מזונות כמו קפה בשר, מוצרים מעובדים, ותורידי גם את השיער וקיבלת רצון עז לחפש את הסופרפארם הקרוב ולטבוע במי ורדים. 

למה זה ככה? כי על שיער בית השחי צומחים מיליוני טריליוני חיידקי פלורת העור שלנו. מבית השחי נפלטים חומרים בלתי רצויים לגוף, במיקום המאד אסטרטגי שליד אחד מהמרכזים הגדולים של קשריות לימפה בגוף – שהיא בין השאר מערכת ענפה לפינוי פסולת מטאבולית (וגם בית ספר לקציני מערכת החיסון). כשחומרים לא רצויים נפלטים בזיעה יושבים לנו כל החברים הקטנים האלה ופשוט מפרקים להם את הצורה. 

מעבר לפן האסתטי, כל אשה שמגלחת יודעת מה קורה לעיתים תכופות הרבה יותר מדי – זיהום בבית השחי (שמצריך טיפול אנטיביוטי ולעיתים אף התערבות כירורגית) שמגיע ללמפה ואף לשד הוא תופעה נפוצה מדיי בקרב נשים שמגלחות את שיער בית השחי שלהן. ככל הידוע לי עוד לא פוצח הקשר הביולוגי המדויק בין נוכחות שערות ובריאות השד והאיזור, אבל ההיפך בהחלט פוצח – שכיחות הדלקות באיזור גבוהה כשמסירים את השיער (ואני לא יודעת לומר עד כמה שיטות ההסרה השונות משפיעות על השכיחות הזו). 

דבר אחרון שמסקרן מאד ולא נחקר מספיק על אנשים אבל נחקר על קרובי משפחתנו הפרימאטים (ולדעתי הוא לגמרי קורה גם אצלנו אבל זו כבר דעתי האישית) – מבית השחי נפלטים גם פרומונים. הורמונים נדיפים שאינם ניתנים לאיתור מכשירני בשל הריכוזים הנמוכים, אבל בהחלט ניתנים לחישה על ידי המערכות שלנו. השיערות מאפשרות הגדלה משמעותית של שטח הפנים שממנו הפרומונים יכולים להתנדף. הפרומונים משפיעים על התנהגות חברתית, התנהגות מינית של בני זוג ועוד. כאמור – נושא לא נחקר בעליל, ואני סקרנית מאד לגלות את הקשר בין זוגיות ומיניות למשל לשיער בית שחי ופרומונים. (אם עוקבות אחרי מטפלות במיניות ויש לכן פה מה לחלוק – אנא חלקו). 

סבבה, אז על לשיער בית השחי יש כל מיני תפקידים מוזרים ומעניינים שלא שמענו עליהם. 

**מכאן אנחנו מגיעות לממלכה האמיתית והחשובה מכולן – המפשעה! **

המפשעה גם אצל גברים וגם אצל נשים באופן טבעי מלאת שיער. ויש כל מיני תיאוריות שאני מכירה מלימודי הביולוגיה ההתנהגותית באוניברסיטה לגבי תפקיד השיער שם. שכולל גם את עניין הפרומונים אגב, אבל גם הבלטה והדגשה ויזואלית. מודה שלא לשם אני חותרת. אלא לתפקיד שבעיני הוא הבסיסי ביותר בשמירה על בריאות נשית – 

**שערות המפשעה והערווה הן מוצבי ענק לחיל רגלים עצום שבא לשמור על פתח הכניסה לממלכה! **

נוכחות השיער מסביב לפות תורמת לשגשוג של שפע עצום של פלורה (אוכלוסיית חיידקים) ששומרת ומאזנת נוכחות של חיידקים מחוללי מחלות, קנדידה, וירוסים, ועוד. אמרה לי לפני כמה שנים דר' אחינעם לב שגיא האהובה, שהיא אוטוריטה בתחום בריאות הפות והעריה בישראל (מומלץ ביותר להכנס לאתר שלה, זהו אתר התוכן הכי מפורט בעברית לענייני בריאות הפות ובריאות נשית!), שבאופן חד חד ערכי נשים שמסירות את שיער הערווה פוגעות אנושות בבריאותן הפות והנרתיק שלהן!

אז בנוסף לשאר הדברים החשובים לשמירה נגד השתלטות של טפילים בנרתיק כגון תזונה טובה, המנעות משטיפה בסבונים ותכשירים משונים, יש גם חשיבות גדולה לשמירה על שיעור. ואפשר שהוא יהיה שיעור ביקיני מעוצב, לחיידקים זה ממש לא משנה. העיקר שיהיה להם איפה לצמוח. 

ולרמז המעניין לגבי אנדומטריוזיס – ואני מדגישה שזה משהו שהוא ברמה ספקולטיבית ביותר מצידי ולא נחקר מספיק, ולכן נותר לי רק לשער השערות ולקשר בין פיסות וקרעי מידע:

נמצאו לפחות שני ממצאים מעניינים מאד המקשרים בין חידקי הנרתיק (כלומר אלו שבתוך הנרתיק, לא סביבו על השיער), לבין אנדומטריוזיס:

אחד: לנשים עם אנדומטריוזיס יש פלורת נרתיק שונה מזו של נשים שאינן מתמודדות

שתיים: ממצא חדש (עבורי) שדובר עליו אתמול בכנס הארצי לאנדוסקופיה גניקולוגית (יש לי חפרפרות שם 🙂 ) הוא שנמצא קשר ישיר בין חיידקי נרתיק פאתוגניים (מחוללי מחלות) לבין הגברה סימפטומטית של אנדומטריוזיס (אצרף קישור לאבסטרקט בתגובות). 

ואני תוהה – האם לא יהיה נחמד לבדוק את ההשפעה של נוכחות שיער על הממצאים האלה? והאם נוכחות של חיידקים מועילים בכניסה לממלכה יכולה להשפיע על נוכחות אותם חיידקים פאתוגניים (מחוללי מחלה)? תוהה. 

לסיכום – כנשים יש לנו הרבה צרכים לענות עליהם. חברתיים, אישיים, בריאותיים. עבודה קשה באמת. אני תמיד בעד למצוא את דרך המלכה שעונה על כמה שיותר צרכים. ואיך שלא נסתכל על זה, אפשר לשער שהשיער הוא חבר. מסוג אחר

אהבת? שתפי!

דילוג לתוכן