מרגרינה על הראש?! (או: מאמר הכינים הגדול)

כינים.
המכה שנשארה.
התלבטתי זמן רב אם לצרף את המאמר הזה לאתר. הרי זו לא באמת בעיה בריאותית, בטח לא קשורה ישירות לבריאות נשית או אנדומטריוזיס. אבל היא כל כך נפוצה, ומערבת שימוש – לעיתים מאסיבי – בכימיקלים, אז למה לא בעצם?!
אז ברוח האתר אתחיל באנקדוטה צהובה, על הפעם ההיא בחודש המודעות לאנדומטריוזיס:
זה היה במצעד אנדו-מארץ' הראשון בתל אביב, הבן שלי היה אז בן שש בערך, ישבנו בכיכר הבימה ליד ארגז החול ושיחקתי לו בשיער השאטיני החלק הצפוף והמושלם שלו. השמש היתה חזקה והאירה טוב טוב בין השערות. פתאום שמתי לב למרקם מוזר על הקרקפת, אבל מה אלה הנקודות המוזרות האלה? עשיתי זום אין, פוזלת טוב טוב להבין מה אני רואה ו…. כמעט התעלפתי. הקרקפת היתה מכוסה כולה כינים מיניאטוריות פיציות. כל הקרקפת! האדרנלין זינק לשמיים (מכירות את זה שתגובת פייט אור פלייט זה כשיש נמר? וואלה… גם כשיש כינים).
התחלתי לפלות את הנקודות הגועליות במרץ, משליכה אותן לכל עבר (כן, עברה לי בראש המחשבה שיש עוד ילדים שמגיעים לארגז החול הזה… לא יכולתי לעשות עם המחשבה הזו כלום באותו רגע… היה נמר), הבנתי שהלך עליי ושחייבים לעוף הביתה ולטפל במצב.
מאז אותו מצעד הרבה כינים עברו מתחת לאצבעותי, ניסיתי כבר הכל, והגיע הזמן לשתף את המידע לטובת אמהות אחרות, כי נראה לי שמצאתי את הפיתרון המושלם (חוץ מקרחת…) לראש עם כינים. שווה לקרוא עד הסוף.

הזוית הישראלית

אז מסתבר שהחיה הלאומית הישראלית הלא רשמית היא בעצם כינה. היא נמצאת די בודאות בכל בית שיש בו ילדים בישראל. חבריי האירופאים מזדעזעים למשמע סיפורי הכינים שלנו, כולל חברינו הישראלים שחיים הרחק מכאן. לפעמים זה מרגיש לי שמפזרים אותן על הראשים של הילדים בכניסה לבית הספר או הגן כחלק מברכת ה"בוקר טוב". אם למטופלות שלי אני תמיד אומרת שכשיש טפילים כדאי לזהות אם יש בחיים מצב טפילי שמוצץ אנרגיה ולא נותן בחזרה – אז מה זה אומר על מצבנו הלאומי אם למדינה שלמה יש כינים?! נקודה למחשבה… כמובן שהאקלים הארציאשראלי, שאין בו תנאים קטלניים בשום שלב של השנה, מאפשר שגשוג טפילים (מכל הסוגים) ללא הפרעה, מה שפחות מתאפשר במדינות עם חורף קפוא, שמקפיא אדמה – וארגזי חול הידועים לשמצה כחממות לטפילים.

והרוטינה, שכל הורה ישראלי מכיר היטב, היא כמעט קבועה – ילד הולך עם ראש נקי לבית ספר, ילד חוזר עם ראש מפוצץ כינים מבית הספר, לוקח יום יומיים, שבוע שבועיים, לגלות את זה, בינתיים כולנו ישנו לפחות פעם אחת (פעמיים, ארבע, עשר) באותה מיטה, וקיבלנו מתנות והופ כולנו מתגרדים. עושים מבצע חפיף משפחתי (עוד מישהי זוכרת את הפרסומת הזו משנות ה80?), הראשים נקיים, ו… הולכים שוב לבית הספר.

אז מה עושים עם המכה הזו?

"הכי חשוב זה לסרק ולסרק כל יום" זה הטיפ המעצבן שכולם תמיד אומרים לי. אפילו מוריי ומורותי לבריאות טבעית. הכי אני אוהבת שנותנים לי עצות שמרגישות כמו מבוי סתום. כי מה לעשות, יש באג אינהרנטי בהמלצה הזו – זה לא עובד! לא אצלנו. אצלי על הראש, לפחות בשנים לפני הקורונה בהן עוד היה לי שיער שופע וסמיך מלא תלתלים, לא היה שום סיכוי להוציא משהו בסירוק. עד שהמסרק מגיע לקצה השערה הן מספיקות לעשות באנג'י מהתלתלים. לא הייתי מוצאת את הנבלות האלה. כיני פאנטום.
ולא אצל הילדים, שאחת מהן כל כך רגישה למגע שאי אפשר לסרק אותה גם סתם ככה, שלא לדבר על מסרק עם שיני מתכת שגורף את הקרקפת, והשני בכלל לא רגיש למגע בקרקפת אבל שונא שמטפלים בו וצורח ומתעקש לסרק לבד (וזה פשוט לא עובד כשילדים מסרקים לבד! פשוט לא עובד…)

לפני הכל – הדבר שבכל זאת כדאי שיהיה בבית

למרות כל הבכיינות שלי בהקדמה על אתגרי הסירוק, אני עדיין חושבת שחובה שיהיה מסרק טוב בבית! לנו יש את ההוא ה"ביוקר" עם השיניים מהמתכת המאד מאד ארוכות עם החריצים. הוא כנראה היחיד שמוציא ביצים ביעילות, ושמסרק היטב גם שיער סמיך (לא בטירוף, אצלי כאמור זה הצליח רק כשאיבדתי מחצית מנפח השיער שלי בעקבות פעמיים קורונה). זה ובקבוק עארק, תיכף תבינו למה.

עכשיו אפשר להתחיל. (לו רק הייתי קוראת את הכתבה הזו לפני שבע שנים, הייתי חוסכת לעצמי הרבה ג'ננה…). כהרגלי בקודש, חפרתי, חרשתי, וכבר שנים שאני מתנסה על ראשינו. ניסיתי כבר הכל, ויש הצלחות, חלקן יותר מוצלחות חלקן פחות. לטובת האומה אני חולקת כאן את כ-ל הדברים ששמתי על הראש של ילדיי ושלי, לאורך שנים, מקוטלגים לפי פונקציונליות (לטובת החננות שביננו, שכמוני, שמנסים בכל פעם להמציא עוד גלגל, מפונצ'ר ככל שיהיה). בסוף המטה–אנליזה הפרטית שלי אספר לכן מה הטיפ המנצח שלי שמחזיק אותנו כבר כמה שנים טובות.

החונקים למוות

הקונספט – הצפת הראש בחומר סמיך ואוטם שחונק את הכינים למוות.

מרגרינה מומסת – הטיפ מחברתי החכמה רומי, שנשבעה פעם שזה מה שמציל את הראשים. ניסיתי פעם אחת. המסתי שליש חבילת מרגרינה (יש מצב שלכמות שיער כמו שלי היה עדיף חצי חבילה, לראש של ילד תספיק רבע). כשמעט התקררה ונהייתה טיפה סמיכה הוספתי שמנים אתריים שמן עץ התה (אמור לקטול ביצים), רוזמרין (אמור להציק ממש לכינים החיות ולהחליש אותן או לגרום להן לברוח לארץ רחוקה), ולוונדר (להרגעת הגירוי על הקרקפת).
מרחתי על שורשי השיער (שיער יבש), הידקתי היטב היטב את השיער ליציקה שמנונית דחוסה ועטפתי בהידוק עם שקית ניילון חתוכה, ועליה ליתר הידוק – מטפחת לשיער, והלכתי לישון ככה (כן מיותר לציין שהיתה לי שינה לא מאד מפנקת).
אומרים שמספיק גם כמה שעות להסתובב ככה בבית. נניח בשבת. עונג שבת (עונג שבץ יותר נכון).
בתום התענוג – לחפוף היטב בשמפו (האקולוגי, סליחה, לא הזיז למרגרינה את הקצה. שלפתי את השמפו פינוק המצחין ששמור לעיתות חירום לחיפוף הכלבות והטבעתי את הראש בחומרים פעילי שטח כימיים עד שכל הדרעק ירד).
ולסרק. טוב אצלי זה לא באמת עובד הסירוקים כאמור. אף פעם לא מוצאת כלום.
תוצאה – לא מגרד, אבל השיער ה-ת-י-י-ב-ש (אבל אולי זה מהשמפו הכימי). לא ניסינו שוב. היה מתיש מדי, שמנוני ומגעיל, מצריך סירוק, מצריך שמפו כימי.

מיונז – אותו עיקרון כנ"ל, פלוס התפקיד של החומץ, שמנתק את הביצים מהשערות. בפעם הראשונה קניתי את המיונז הכי זול (תלמה) במחשבה של למה לבזבז כסף על חומר לכינים. ט-ע-ו-ת! כמות החומר המשמר דפקה את הקרקפת המסכנה שהתייבשה. בפעם השניה כבר הכנתי אותו לבד – ביצה, חצי כוס שמן זית וכמה כפות חומץ. לא זוכרת בדיוק את המתכון… טחנתי בבלנדר ליצירת המרקם המיונזי. עטפנו ראשים בשקית לכמה שעות ואז סרקנו ושטפנו.
תוצאה – השיער חלק ומבריק, רך וחלומי, הביצים אכן התנתקו יופי, לא יכולה לומר שהחאייעס חוסלו מזה. כנראה שהטעות היתה לעשות זאת על שיער רטוב. לא חזרנו על זה שוב. מגעיל מדי.

תכשיר על בסיס דימתיקון (סיליקון נוזלי) – החומר הדוחה שנמכר כיום כמעט בכל התכשירים הקנויים. ביצענו לפי ההוראות. יום למחרת הקרקפת מלאה קשקשים ולוקח בערך שבוע של חפיפות עד שכל הדרעק הזה יורד (כן כן קודם שמתי שמפו, קונבנציונלי, אחר כך הרטבתי). ממש לא יכולה לומר שנפטרנו מהכינים בזכות זה. והסיוט של להוריד את הג'יפה מהשיער – לא חזרתי על זה שוב.

תכשיר כימי על בסיס שמן נים – ההוא עם הילדה הג'ינג'ית– לא להתבלבל עם הדימתיקון. כנראה חונק וקוטל בו זמנית. הורג גם כינים וגם ביצים, חוסך סירוק. מוצר מעולה!!! א-ב-ל : משאיר שיער יבש, והמוצר יקר בטירוף. כמעט מאה שקלים לבקבוק שמספיק לראש אחד לפעם אחת. ותכלס – כשניסיתי רק שמן נים שקניתי בנפרד לא קרה כלום אז יש מצב שיש שם חומר קטלני שלא מפורט. טוב כשאי אפשר להתארגן על עארק 😊  (ספוילר).

המייבשים

חומרים שמייבשים את הכינים למוות (ואולי גם מרעילים, תכלס הגיוני). פעם נפט היה הכוכב בסיפור. אז אמרתי לעצמי – אם לא נפט אז מה מספיק קרוב לנפט?…

אלכוהול 90% – טיפ שקיבלתי ממישהו שהיו לו ראסטות וטייל בהודו, וכשהיו כינים היה פשוט טובל את כל הראסטה עד הקרקפת באלכוהול כמעט טהור. עוד לא ניסיתי… כנראה שגם לא אנסה. משאירה פה לטובת גננות עם ראסטות😊

ולטיפ המנצח: עארק – (בהשראת טיפ מעולה מדנה חברתי, שהיתה גרה בצרפת בקהילת היפים, שם משתמשים בפאסטיס!) זה ללא ספק הטיפול המנצח עד כה! כוס עארק על ראש יבש. עובד כמו מלך! על מבוגרים ועל ילדים! זול (מאד), לא מצריך סירוק (ואפשר לתפוס ראש על הדרך, למי ששותים את התבערה הזו)
אזהרה – שימו לב:
לטיפול בילדים ממש ממש ממש חשוב שלא תיכנס אף טיפה לעיניים! זה שורף את העולם.
מכינה לי מראש כוס עארק (הכי זול שיש בחנות), שקית ניילון עם ידיות שפתחתי לה צד אחד, מטפחת גדולה מבד כותנה, מגבת וקערה גדולה. אני מתיישבת בישיבה מזרחית על הרצפה ושמה בין הרגליים את הקערה. מניחה ראש של ילד/ה מעל לקערה, תומכת ביד שלי את הראש באוויר, והינוקא מחזיק/ה מגבת על העיניים ליתר ביטחון. מוזגת לאט ובזהירות את כוס העארק על הראש מכל הכיוונים, ולסירוגין משפשפת את הקרקפת עם האצבעות. כשכל הקרקפת רטובה היטב וכל השיער ספוג עארק, לסחוט ולעטוף טוב טוב עם שקית הניילון – אני מניחה את השקית על הראש באופן שאפשר לקשור בנוחות את השקית מאחורי העורף עם שני קצוות הידית שחתכתי). מעל לשקית עוטפת את הראש עם מטפחת ככה שאם זולגות טיפות מתחת לשקית המטפחת סופגת אותן. ושמה סרט באורך מלא לילדים (ומתיישבת לצפות יחד איתם…). זה יכול קצת לשרוף בהתחלה על הקרקפת, במיוחד אם כבר יש פצעים מהכינים, אבל הסיפור ש"ככה זה מטפל בכינים" עובד. לחפוף כרגיל אחרי כשעתיים. הראש יוצא נקי וללא צורך בסירוק!!! מצאתי את השיטה המנצחת! קרו מקרים בהם היינו צריכים טיפול חוזר, אבל לרוב טיפול אחד מספיק. יעיל דאבל (קוטל כינים וביצים), זול, קל ליישום יחסית. חיסרון – פוטנציאל צריבה בעיניים.

למניעת הדבקה

שמן זית עם שמנים אתריים במוזכר למעלה – חיסרון – השיער שמנוני. חוצמיזה יעיל.

תרסיס עם שמן אתרי – מה שעובד לי כיום – בבקבוק של שפריצר ממלאת מים ושמה בערך עשר טיפות רוזמרין לחצי בקבוק של ליטר. מנערת טוב טוב לפני שמתיזה. מתיזה בבוקר לפני היציאה למסגרות. עובד מעולה, השיער מריח כמו בושם, ולא שמנוני, קל מאד ליישום. עד שאני שוכחת ואז אבוד לי.

תזונה טובה! – בעיקר עשירה בויטמינים ממשפחת B (דגנים מלאים, שמרי בירה, תוספים). אני ממש רואה איך עכשיו כשאני עם חוסרים תזונתים אני נדבקת מהילדים במהירות, ואיך בשנים קודמות כשהייתי יותר מאוזנת כלל לא הייתי נדבקת. כנ"ל מאז שהבן שלי הפסיק לאכול בריא ועבר לג'אנק. יכולתי לראות קורלציה (למרות שזה ממש לא מדעי וממש לא המשתנה היחיד שהשתנה) בין ההידרדרות בתזונה של בני לכמות הכינים שהוא הביא הביתה. כמובן שאי אפשר להאשים רק את התזונה, וקל מאד ואף מומלץ להאשים את התזונה של שאר ילדי הגן/הכתה שמגיעים לגן מפוצצים בכינים 🙂

עכשיו תורך – אם יש לך טיפ מנצח, אלוף האלופים, שהוא קל לישום, יעיל, ולא מאד יקר, ספרי לי! כתבי לי מייל ואם הוא יהיה אלוף אוסיף למאמר עם קרדיט.

אהבת? שתפי!

דילוג לתוכן